פסק-דין בתיק ב"ל 7408-12-11

1.         בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה), מיום 3/11/11 ("הוועדה"). בהחלטתה קבעה הוועדה כי נכותו הצמיתה של המערער היא בשיעור 0% מיום 1/6/09 ("ההחלטה").

2.         מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה: ביום 12/5/11 התכנסה הוועדה ועיינה במסמכים הרפואיים שהיו בפניה. הוועדה רשמה את תלונות המערער, ביצעה בדיקה קלינית וציינה את ממצאיה הרפואיים בסעיף 21 לפרוטוקול. בטרם סיכום הדיון נענתה הוועדה לבקשת המערער להגיש מסמכים רפואיים נוספים ולזמנו לבדיקה, ככל שהדבר יתחייב מתוכנם של המסמכים הנוספים. הוועדה שבה והתכנסה ביום 3/11/11 ועיינה במסמכים הרפואיים השונים. לאחר שקבעה כי לא הוצגו לה מסמכים אורטופדיים נוספים הקשורים בשבר בשוק שמאל, סיכמה הוועדה מסקנתה ודחתה את הערר.

3.         לבית הדין הסמכות לבחון האם נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה (סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995).

לאור זאת ייבחן הערעור דנן :

א.         התייחסות לחוות הדעת של ד"ר קאסם

4.         טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא התייחסה בצורה מעמיקה לחוות הדעת מטעם המערער. לפי הטענה, הנמקת הוועדה לאי קבלת ממצאיו של ד"ר קאסם הינה כללית, ואינה מפרטת את השוני בממצאים.

המשיב טוען כי הוועדה ציינה את ממצאי בדיקתה בפרוטוקול, ומשמצאה ממצאים שונים מאלה שבחוות הדעת, יש בכך כדי להוות התייחסות מספקת לחוות הדעת.

5.         עיון בפרוטוקול הוועדה מיום 12/5/11 מעלה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, ופירטה את ממצאיה, בסעיף 21 לפרוטוקול, באופן מנומק וברור. בהתייחס לצילום רנטגן מיום 28/3/11 קבעה הוועדה כי השבר התחבר היטב בעמדה תקינה וציר שמור. בין היתר התרשמה הוועדה כי המערער מתהלך ללא צליעה ופשט את מכנסיו על ספת הבדיקה בקלות וללא קושי. הוועדה ציינה טווחי תנועה של הברכיים ומפרקי הקרסול, ומצאה כי מבחני יציבות קדמית, אחורית וצדית ומבחנים מניסקליים תקינים.

בפרק הסיכום והמסקנות התייחסה הוועדה לחוות דעתו של ד"ר קאסם מיום 4/511, וקבעה כי אינה מקבלת את מסקנותיו היות וממצאי בדיקתה שונים ממצאי בדיקתו של ד"ר קאסם. כך, למשל, לדעת הוועדה המערער מתהלך ללא צליעה, בעוד שד"ר קאסם ציין בחוות דעתו כי המערער מתהלך עם צליעה קלה מצד שמאל. בדומה, הוועדה מצאה דלדול של 1 ס"מ בירך, שהוא ממצא תקין לדעת הוועדה, בעוד שד"ר קאסם מצא דלדול קל של שרירי שוק שמאל.

            דין הוא שממצאים שונים, מהווים הנמקה ברורה והתייחסות מספקת לחוות דעת או קביעה רפואית שונה מזו של הוועדה. בענייננו, משעיגנה הוועדה את מסקנתה בקביעותיה הרפואיות, ולאור השוני בממצאים, די בכך כדי לצאת ידי חובת ההנמקה. לפיכך, לא מצאתי שנפלה טעות משפטית ודין טענה זו להידחות.

ב.         התייחסות לפגיעה ריאתית

6.         המערער מוסיף וטוען כי אין לקבל את חוות דעתו של היועץ ד"ר שמואל פורה מיום 1/10/09, אשר ייעץ לוועדה מדרג ראשון וקבע שאין נכות מבחינה ריאתית, שעה שמצבו הרפואי של המערער אינו סופי והוא עדיין נמצא בטיפולים.

המשיב טוען מנגד, כי לא עמד בפני הוועדה מסמך רפואי המעיד על פגיעה בריאות, אלא ממצאים של דלקת במערכת הנשימה, אלרגיה והפרשות הנוגעות לאף; לא הועלתה בפני הוועדה תלונה בעניין זה, והנושא אף לא אוזכר בנימוקי הערר. לכן בדין קבע המומחה ד"ר פורה כי אין נכות ריאתית.

7.         המערער הצביע בטיעוניו על שני מסמכים רפואיים בסמוך לאחר התאונה, סיכום אשפוז מבית חולים רמב"ם ותעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מחודש דצמבר 2007. בהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיב, כי מדובר במצב רפואי שהיה בסמוך לתאונה, מצב אשר חלף. כפי שקבע המומחה החיצוני שייעץ לוועדה מדרג ראשון, ד"ר פורה, ביום 24/12/09. ד"ר פורה קבע כי מדובר במצב לאחר פגיעה ריאתית משנית לפגיעה שלדית, וכי אין נכות מבחינה ריאתית. האמור אף עולה מחוות דעתו של המומחה מטעם המערער. לא זו בלבד שד"ר קאסם ציין בחוות דעתו כי חל שיפור במצבו הריאתי והנשימתי של המערער, אלא שלא אוזכרו בחוות הדעת כל תלונה או ממצא בעניין זה.

לפיכך, הטענה נדחית.

סוף דבר:

8.         המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה מנמקת את מסקנתה באופן מפורט וברור, המאפשר גם למי שאינו מומחה רפואי להבין את הלך מחשבתה.

9.         הערעור נדחה.

אין צו להוצאות.